הסיפור שלי

השתלשלות העניינים לאחר חטיפת בתי מעלה שאלות קשות: היכן הצדק ורדיפת האמת במערכת המשפט הישראלית? האם יכול להיות שקיימת התעלמות מוחלטת מהאמת, מהראיות הברורות שבתיק ומחוקים ביןלאומיים? ואולי זה רק מאחר שאני גבר? האם כל אמא יכולה לנתק את ילדיה באכזריות מאביהם והכל בחסות “החוק” ו“הצדק” ומבלי לתת על כך את הדין???

לכל ילד מגיע את כל האהבה והדאגה שבעולם משני הוריו, אך מאופיר בתי הדבר נמנע בעל כורחה. זוגתי מנעה ממני להשתתף ביום ההולדת הראשון שלה וגם בשני, לא זכיתי לראות את הפעם הראשונה בה היא התחילה לזחול, את מילותיה הראשונות ואת כל אותם דברים שגורמים לכל הורה לדמעות של שמחה וים של גאווה

בבית המשפט הישראלי ביקשתי למסור את עדותי דרך שיחת ווידיאומכיוון שהיה ברור לי שאם אגיע לישראל, זוגתי תוציא נגדי צו עיכוב יציאה מן הארץ ואהיה נתון להתעללות ולסחטנות כספית מצידה. בית המשפט בישראל לא קיבל את טענתי ודרש ממני להתייצב לעדות. הגשתי ערעור לביהמ”ש המחוזי נצרת וגם שם דחו אותי ואמרו שאם לא אגיע, יינתן פסק הדין כנגדי וזאת בניגוד גמור לתקנות אמנת האגבחרתי להגיע לישראל, ולמרות כל ההשלכות הכרוכות בכך לתת עדות ולהילחם על הזכות האבהית שלי להיות חלק פעיל בחיי הילדה שלי

עוד בטרם נחיתתי בארץ הוצאו נגדי  2 צווי עיכוב יציאה. עובדה זו לא מנעה ממני להגיע ארצה, במטרה להוציא את הצדק לאור ולהחזיר את בתי לביתה כאן. נשארתי בעל כורחי בישראל 4 חודשים, תוך שאני לא עובד ונאלץ לשלם את ההוצאות השוטפות בארה”ב של הבית והעסק. את מערכת המשפט לא עניין שאני הקורבן בסיפור הזה ושאין לי כל מקור פרנסה בישראללאחר 4 חודשים של שהות בישראל חזרתי לארה”ב כאשר אני ממוטט כלכלית; כבר לא יכלתי לעמוד בנטל הכספי בארץ וכאן ובהוצאות המשפטיות  הכפולות, לאחר שלוויתי כספים רבים מחברים ומקרובי משפחה, וכשחזרתי לכאן נאלצתי לחפש משרה מאחר והעסק שלי קרס לחלוטין

בשלב הראשון של הדיון בישראל, התקיים התהליך בביהמ”ש השלום בנצרת, בו קיבל פסק דין השלום אמנת האג את תביעתי וקבע כי זוגתי אושרת לא אמינה ושלל גירסאות בפיה. השופט אישר בפסק הדין שבתי נחטפה והורה על החזרתה של אופיר לארה”ב תוך 14 ימים בתנאי שאפקיד 6,000 $ ואדאג לשכור דירה לאשתי למשך חצי שנהאשתי הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת. ערעור זה נדחה ושוב בית המשפט קבע שבתי נחטפה ויש להחזיר אותה לארה”ב, תוך שינוי תנאי ההחזרה: הפקדה של 10,000 $, בנוסף להשכרת הדירה , וכן ביקש לפתוח תביעת משמורת בארה”ב

אשתי הגישה רשות ערר לבית המשפט העליון, אשר קבע שוב, פה אחד, שזוגתי אושרת חטפה את הילדה אבל הם משאירים אותה בישראל ומורים שאבוא לנהל את המשמורת בישראל – דרישה בלתי סבירה ולא צודקת בעליל בהתייחס לכך שבתי נושאת אזרחות אמריקאית ומרכז חיינו הוא מדינת ניו ג’רזי שבארה”ב

האם יתכן שבית המשפט מסכים פה אחד שהיתה עברה פלילית של חטיפת ילדה אולם מתגמל את החוטפת בפרס??? איזה מסר בית המשפט הישראלי מעביר בהחלטה שערורייתית זו? האם כל אמא בעולם יכולה לנצל את החלטת בית המשפט הישראלי להלבנת הפשע בתחומי מדינת ישראל לחטוף את הילדים מאביהם ללא כל עונש? היכן נעלמו זכויות הילד, זכויות האב וזכויות כבוד האדם? ביקשתי לקיים דיון נוסף בפסק הדין של העליון. בהחלטתו קבע המשנה לנשיאה, כי עקב השאלות המשפטיות העולות מתיק זה יש לבקש את עמדתו של עמדת היועץ המשפטי לממשלה בן-חיים היועץ קבע כי ביהמ”ש העליון טעה בקביעתו, אך למרות תמיכת היועץ המשפטי נדחתה הבקשה לדיון נוסף

החלטת שופטי העליון התבססה רק על המשא ומתן שהיה בהליך של גישור שנעשה תחת לחץ ובתנאים לא הוגנים תוך ניצול ניסיונותי החוזרים ונשנים לשלום בית שכן היה מדובר במועד שהוא 3 ימים לפני יום חזרתי המיועד לארה”ב ואת צו עיכוב היציאה לא הצלחתי לבטל בשל פגרת בתי המשפט בחג הפסח. מעולם לא הגענו להסכם ובוודאי שלא נחתם הסכם אולם השופטים ראו בנכונותי הכנה לגישור הצהרת כוונות של כביכול הסכמה לוויתור, מה שהיה ההופך לחלוטין מכוונותיי, ובאופן לא מובן ובניגוד לכל חוק בינ”ל החליטו להכשיר את הפשע של זוגתי אושרת ולאשר את חטיפת בתי בפסק דין שהותיר אותי המום, אומלל ואובד עצות

נאמר לי על ידי עורכי דין רבים מישראל וארה”ב שהחלטת שופטי העליון הנה החלטת שערורייתית בלשון המעטה; החלטת בית המשפט מתבססת על מסמך שאיננו חתום ולכן איננו מהווה הסכם הדדי על פי חוק דיני חוזים, ובכלל כל מסמך שהוא חלק מתהליך גישור הנו חסוי מעצם יצירתו והשימוש בו אינו ראוי כלל. במידה והליך הגישור נכשל, כמו במקרה שלי, על הזוג לחזור לבקש את עזרת בית המשפט

בית המשפט העליון למעשה יצר תקדים הנוגד את תנאי הליך הגישור ואמר כי כל משא ומתן או מסמך טיוטה יכול להוות ראיה משפטית גם כשלא נחתם ולמרות שקיים עליו חיסיון

 בבית המשפט בניוג’רזי כב’ השופטת בוני מיזדול קבעה לאחר כמה דיונים כי ביהמ”ש העליון בישראל פעל בניגוד ל”אמנת האג” והיא אינה יכולה להתנהג באדיבות לפסק דינו של בימה”ש בישראל. כמו כן קבעה כי בית הדין הרבני אינו יכול לקבל שום סמכות לדון בתיק של אופיר מאחר שכל השופטים קבעו פה אחד כי מקום מגוריה הקבוע של הילדה הינו מדינת ניו ג’רזי, ארה”ב. פסק הדין של השופטת חייב את אושרת להחזיר את אופיר לארה”ב עד ל-10 בספטמבר 2011, יום הולדתה השני

מכתב מהרב הקהילה אבידן אלקין

 מכתב התראה לאושרת

מכתב מפרקליטות לאושרת

מכתב עוד גל טורס לביהמש ניו ג’רזיברכה ליום הולדת ה-30 מאושרת

ברכה ליום הולדת ה-30 מאושרת